במסגרת קיומם של יחסי עובד מעביד חלה על המעסיק חובת הפרשה לטובת ביטוח פנסיוני הכולל כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה או חלילה למקרה של פטירה. בפועל, אין דבר כזה “חוק ביטוח אובדן כושר עבודה” אולם יש הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במשק המחייבים הפקדה לביטוח מנהלים או קרן פנסיה הכוללים בתוכם כיסוי לאובדן כושר עבודה / פנסיית נכות.
אולם, מרבית העובדים וכן המעסיקים בישראל, אינם מודעים או אינם מכירים את מקור החובה החוקי אשר מחייב את המעסיק בהפרשות אלה, בגובהן, או במועדן. מאמרי זה יסקור את מקורות חובה אלה וכן יפרט את החשיפה האדירה שנגרמת הן לעובד והן למעסיק באי קיום חובת ההפרשה.
מהם מקורות החובה על המעסיק בהפקדות לתוכנית ביטוח פנסיוני?
כאמור, אין דבר כזה חוק ביטוח אובדן כושר עבודה. אולם, בטרם נדון במכלול ההיבטים הקשורים לחובת ההפרשה לפנסיה, יש להבין את מקורות החובה והיקפה.
מקורות החובה להפרשה לעובדים לביטוח פנסיוני יכולים להיות מכוח חוק, מכוח הסכמים קיבוציים בענף הספציפי או במפעל מסויים, צווי הרחבה בענף או צווי הרחבה כלליים, או כמובן הסכם אישי בין העובד למעסיקו.
בכל מקרה, מקור חובה כזה או אחר אינו מחייב את העובד בבחירת תוכנית ביטוח מסויימת, ולמעסיק אין יכולת לכפות על העובד תוכנית מסויימת, אלא יש לעובד חופש בחירה מלא בהתאם לסעיף 20 לחוק הגמל שנחקק בשנת 2005.
הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה וההבדלים ביניהם
הסכמים קיבוציים הם הסכמים אשר נחתמים בין ארגון מעסיקים לארגון עובדים, בדרך כלל ההסתדרות, ומחייב את הצדדים החתומים על ההסכם. לדוגמא: תעשייה אווירית, תעשייה צבאית, בתי חולים וכן הלאה.
לעומת זאת, צווי הרחבה, הם צווים שנחקקים על ידי שר העבודה והרווחה המרחיבים את תחולת ההכמים הקיבוציים לכל הענף – כלומר, צווי ההרחבה נועדו להרחיב את תחולת ההסכמים הקיבוציים לכל הענף ולא רק לאותן מעסיקים שחברים בארגון מעסיקים, כדי לא ליצור אפליה בין עובד לעובד באותו ענף.
נושא זה סבוך במיוחד, ובפועל מעסיקים רבים ואף עובדים אינם מודעים לאיזה סוג של צו הרחבה חל עליהם על פי תחום העיסוק שלהם, וזאת למרות שצווים אלה קיימים עשרות בשנים ומחייבים הפרשות מלאות לפנסיה, וזאת לדוגמה:
- ענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים
- ענף השמירה והאבטחה
- ענף הניקיון והתחזוקה
- ענף התעשייה והמלאכה
- ענף המוסכים
- ענף הבניין
- ענף הדפוס
- ענף החקלאות
- עובדי חברות כוח אדם
- ענף המלונאות
הצו שכולם מכירים: צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008
במקרים בהם לא חל צו הרחבה ענפי כלשהו (למשל על משרדי עו”ד, רו”ח ועוד) חל צו ההרחבה לביטוח פנסיונ מקיף משנת משנת 2008.
הצו מחריג מתחולתו עובדים אשר היה להם “הסדר מיטיב”, לפני כניסת הצו לתוקף, שהוא ביטוח פנסיוני הכולל הפרשות של לפחות 17.5%.
החשיבות הרבה של צו זה נובעת מההכרה של כלל ציבור העובדים והמעסיקים כי יש לכל עובד זכאות לפנסיה, למרות שזו היתה כבר קודם על לפחות 80% מהעובדים בישראל וזאת מכוח צווי הרחבה אחרים שלא הכירו.
לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק חלה חובה על המעסיק לבטח את העובדים בביטוח אשר כולל ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח למקרה פטירה.
גובה ההפרשות
גובה ההפרשות לפי צו זה הלך ועלה לאורך השנים עד לשנת 2017 בה החובה להפרשה עומדת על:
- תגמולי עובד – 6%.
- תגמולי מעסיק – 6.5%.
- פיצויים – 6%.
חובת ההפרשה
כאשר מגיע עובד חדש ללא שיש לו ביטוח פנסיוני קיים – חובת הפרשה תוך 6 חודשים מהיום בו החל עבודתו.
כאשר מגיע עובד שיש לו ביטוח פנסיוני קיים – תוך 3 חודשים מהיום בו החל העסקתו, ואז הפרשה רטרו אקטיבית בגין שלושת החודשים.
חובתו של העובד ליידע את המעסיק בתחילת עבודתו באיזו תוכנית הוא מבוטח, אם בכלל, כדי שהמעסיק באמצעות סוכן הביטוח יוכל להעביר את הכספים במועד לקופה המתאימה. במקרים בהם העוד לא הודיע על התוכנית בה מבוטח או לא משתף פעולה, חובת המעביד לבחור בקופת ברירת מחדל ולהפריש לשם את הכספים. כמובן שניתן להיוועץ בעורך דין אובדן כושר עבודה.
מה הדין במקרה בו המעביד לא שילם לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים והעובד חלה, איבד כושר עבודה או נפטר?
ראו מאמרי: מעסיק שלא שילם לפנסיה והעובד איבד כושר עבודתו או נפטר
למאמר: חובת המעסיק להפריש לפנסיה לעובדים
למאמר: תביעת אובדן כושר עבודה
למאמר: 10 שאלות ותשובות בתביעות אובדן כושר עבודה
כל הפניות נשמרות בדיסקרטיות מלאה ותחת חיסיון של עו”ד – לקוח.
מעוניין להיעזר בעו”ד אובדן כושר עבודה ופנסיית נכות? לחץ כאן!
צפו בהמלצות: איך ניתן לקצר הליך משפטי בתביעות אובדן כושר עבודה?
