מי מגן עליך כאשר המעסיק לא משלם לביטוח הפנסיוני – הטיעון המשפטי: סעיף 19 לחוק הגנת השכר

במצבים בהם המעסיק לא משלם בזמן או בכלל לביטוח הפנסיוני  – ביטוח מנהלים או קרן פנסיה – נוצרים חובות בקופה ובעקבות כך גם אי ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה או חלילה פטירה.

במצבים כאלה יש שני פתרונות שונים בתלוי בנסיבות:

הפתרון הראשון: תביעה נגד המעסיק בשל אי תשלום לביטוח הפנסיוני.

על תביעה נגד המעסיק ניתן לקרוא במאמר: מעסיק שלא שילם לביטוח פנסיוני והעובד איבד כושר עבודתו או נפטר.

כמו כן, חשוב לקרוא: חובות המעסיק להפריש לפנסיה לעובדים – הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה

הפתרון השני: חובת חברת הביטוח לעובד כאילו הכספים שולמו במועדם לפי סעיף 19 לחוק הגנת השכר.

סעיף 19 לחוק הגנת השכר

סעיף 19 לחוק הגנת הצרכן: אלו הם, על קצה המזלג, עיקרי הטיעון המשפטי הנוגעים למקרה שלפנינו:

חוק הגנת השכר בסעיף 19א’, תשי”ח-1958 (להלן – “החוק“), מוסדר נושא חוב המעסיק לקופת גמל,  ובהתאם לכך סעיף 19 א'(ד’) – (ט’) קובע כלהלן:

“(ד)   סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.

 (ה)    עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ובטרם שולם החוב בשל העובד קרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל, רשאית היא לתבוע מהמעביד סכום השווה לסכום ששילמה לעובד או לחליפו, בניכוי כל סכום שהיה משתלם בשל אותו מקרה לעובד או לחליפו, או למעביד, או לשניהם, בין סכום חד פעמי ובין סכומים עתידיים, אילו עזב העובד את קופת הגמל ביום שקרה המקרה המזכה כאמור.

 (ז)     בית הדין האזורי לעבודה רשאי להפחית תשלום שמעביד חייב לקופת גמל בחזקת שיפוי כאמור בסעיף קטן (ה) אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן.

(ח)     עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

(ט)     נוצרה הזכאות לתשלום או לשירות בעין מקופת גמל לעובד או לחליפו בתקופה שבין המועד שנקבע בסעיף קטן (א) לבין תום ששת החדשים הנוספים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף קטן (ח), לא תהא קופת הגמל זכאית להשתחרר מחבותה על פי סעיף קטן (ד) אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה” (הדגש אינו במקור, כ.ד.ד).

העברת תשלומי הגמולים לקופות הפנסיוניות היא חובה החלה על המעסיק, וברי כי עיכוב בהעברת התשלומים לקופות עשוי להסב נזק בלתי הפיך לעובד. יפים לעניין זה דברי כב’ השופט אילן איטח בתיק ע”ע (ארצי) 201/09, גורג’ טורעני נ’ חנא ראשד (להלן: “פס”ד טורעני“) כלהלן:

“סעיף 19א’ לחוק הגנת השכר הוא הוראת חוק מיוחדת שנועדה להבטיח את זכויותיהם של עובדים בקופות הגמל חרף מחדלו של המעביד מלשלם לקופת הגמל את חוב דמי הגמולים. הנחת המוצא היא שהעובד הבודד מוגבל ביכולתו לאכוף את זכויותיו הפנסיוניות, חרף יכולתו התיאורטית לעשות כן. לפיכך, ונוכח ההשלכות העצומות על הביטחון הסוציאלי של העובד ושאיריו, הטיל המחוקק על קופות הגמל להיות סוכני אכיפה של הזכויות הפנסיוניות של חבריהן. המחוקק הטיל על קופות הגמל אחריות ונטל כבדים מאד – הענקת “כיסוי ביטוחי” חרף קיומן של הוראות תקנוניות של קופות הגמל המפקיעות את הכיסוי הביטוחי עם הפסקה בתשלום דמי הגמולים. בצד נטל כבד זה מעניק סעיף 19א’ לחוק הגנת השכר לקופות הגמל תמריץ בדמות היכולת לתבוע פיצויי הלנת שכר”.

האחריות של קופת הגמל הינה בהתאם לקבוע בסעיף 19 א'(י’)(1) לפיו, אי מסירת פרטים על ידי המעסיק לקופת הגמל ואי תשלום סכום כלשהו לעובד, משחרר את קופת הגמל מהוראת סעיף 19א'(ד’).

בפסק דין טורעני התייחס בית הדין הארצי לעניין זה וקבע כלהלן:

“… ההוראות המוצעות באות להבטיח את זכויותיהם של עובדים אשר מעבידיהם לא שילמו את חובם לקופת גמל. על הקופה יהיה לשלם גמלאות לעובד או חליפו אף אם לא שילם המעביד את חובו לקופת הגמל, אולם הוראות אלה לא יחולו אם קופת הגמל לא ידעה כלל על קיום חיובו של המעביד על פי צו הרחבה או הסכם קיבוצי כללי …” (דגש לא במקור כ.ד.ד)

מנגד קופת הגמל תוכל להשתחרר מחובתה כלפי העובד בתנאים מסוימים הקבועים בסעיף 19א'(ח’) לחוק, אשר בהתקיימות כולם כאחד תשוחרר הקופה מאחריותה כלפי העובד:

• חלוף 12 חודשים מיום שהמעביד חדל לשלם את חובו לקופה.
• הודעה בכתב לעובד לאחר 6 חודשים מיום שהמעביד לא שילם חובו לקופה.
• קביעה של בית הדין לעבודה כי הפיגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות הקופה.

בספרם של המלומדים גולדברג ז”ל ופינברג, “דיני עבודה”, כרך א’ פרק 14 ע”מ 32 (דצמבר 2010) התייחסו הכותבים לפאן הרשלנות העולה מסעיף 19א'(ח’) לחוק כך:

“חבותה של קופת הגמל כלפי העובד שרירה ותקפה כל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית הדין. דרישת העדר רשלנות מצד קופת הגמל היא דרישה נוספת, מעבר לחובה לשלוח הודעות לעובד ולמעביד. מכאן – שקיימת חובה על הקופה לפעול לשם גביית החוב, על מנת שלא תיחשב לרשלנית….”

הנה כי כן, הוראת סעיף 19א'(ח’) נועדה לאפשר לקופה להשתחרר מאחריותה כלפי העובד המבוטח, אולם  סעיף קטן 19א'(ט’) מורה לנו כי אין הקופה יכולה להשתחרר מחובתה כלפי העובד אשר ארע לו מקרה הביטוח  אף אם לא התרשלה (למשל  – כמו בענייננו –  עובדת שמצב בריאותה מזכה אותה בפנסיית נכות).

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט צור בתיק ע”ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נ’ החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה אשר סקר את הוראות החוק הרלוונטיות בענייננו נקבעה אחריות מוחלטת לקרן הפנסיה, ובו נפסק כך:

“אם הוראת סעיף קטן (ח) נועדה לאפשר לקופה להשתחרר מאחריותה כלפי העובד המבוטח, הרי בא סעיף קטן (ט) ומורה לנו כי אין הקופה יכולה להשתחרר מחובתה כלפי העובד הזכאי, הוא העובד שנולדה זכאותו לקבל תשלומים מן הקופה (למשל עובד – כמו בענייננו – שמצב בריאותו מזכה אותו בפנסיית נכות או עובד שהגיע לגיל פרישה), זאת אם נוצרה זכאותו בתוך תקופת השנה שמיום שחדל המעביד לשלם את חובות לקופה. הוראה זו מוחלטת ונועדה להבטיח את זכויותיו של העובד הזכאי, אף אם הקופה נקטה בכל הצעדים הדרושים כלפי המעביד לגביית החוב” (הדגש אינו במקור, כ.ד.ד).

לסיכום, במקרים כאלה חשוב מאוד להיוועץ עם עו”ד דיני עבודה מקצועי ומיומן.

במידה ונדרש סיוע של עו”ד אובדן כושר עבודה לחץ כאן.