עובדים ומעסיקים רבים אינם מודעים לפרטי חובת המעסיק להפריש לפנסיה על פי הדין בישראל. מאמר זה יסקור את מקורות החובה להפרשות לביטוח פנסיוני ובמיוחד הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במשק, יפרט במעט את מקצתן, וכן יתאר את הנזקים האפשריים לעובדים שלא מפרישים עבורם לפנסיה כדין מצד אחד, ואת החשיפה למעסיקים מאידך.
חובת המעסיק בהפרשה לפנסיה
מקור חובת המעסיק להפריש לפנסיה לעובדים והיקף החובות
לשם הבנת מכלול חבות המעסיק כלפי עובדיו בהיבט הפנסיוני, יש חשיבות לעמוד על מקורה החוקי של החבות והיקפה.
מקור החובה באשר להפקדות לביטוח פנסיוני יכול לנבוע מכוח חקיקה, הסכם קיבוצי ענפי או מפעלי, צו הרחבה ענפי או כללי, או הסכם אישי מול העובד.
כך או כך, יהא מקור החבות להסדר הפנסיה של העובדים אשר יהא, המעסיק אינו יכול לחייב את העובד לקופה פנסיונית מסוימת או לביטוח מסוים על פי סעיף 20 לחוק הגמל משנת 2005.
בנוסף, חשוב להדגיש כי קיימת חובה על המעסיק להעביר את הכספים לגוף הפנסיוני בטווח של שבעה ימי עסקים מיום תשלום השכר, או תוך 15 ימים מתום החודש אשר עבורו הכספים יופרשו (המוקדם מבניהם).
מה ההבדל בין הסכם קיבוצי לצו הרחבה?
הסכם קיבוצי חל על מעסיקים אשר חברים בארגון מעסיקים כלשהו ולעומת זאת צו הרחבה חל על המעסיקים שאינם חברים בארגון מעסיקים וזאת מתוקף צו של שר העבודה והרווחה אשר מרחיב את תחולת ההסכם הקיבוצי כדי שלא ליצור אפליה בין עובדים של מוסך למשל שחבר בארגון לעובדים אחרים שעובדים במוסך שאינו חבר בארגון.
מעסיקים ועובדים רבים אינם מודעים כלל לצווי ההרחבה החלים עליהם על פי ענף העיסוק של המעסיק, כאשר במרבית צווי ההרחבה אשר קיימים עשרות שנים, קיימת חובת הפרשה מלאה לביטוח פנסיוני, וזאת לדוגמא:
- צו ההרחבה בענף התעשייה והמלאכה
- צו הרחבה בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים
- צו הרחבה בענף הבניין
- צו הרחבה בענף השמירה והאבטחה
- צו הרחבה בענף הניקיון והתחזוקה
- צו הרחבה בענף המוסכים
- צו הרחבה על עובדי חברות כוח אדם
- צו הרחבה בענף המלונאות
- צו הרחבה בענף הדפוס
- צו הרחבה בענף החקלאות
צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008
במעסיקים אשר לא חל עליהם הסכם קיבוצי או אחד מצווי ההרחבה הענפיים חל צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 1.1.2008.
אולם, סעיף 4א’ לצו ההרחבה קובע כי הצו לא יחול על עובדים להם קיים הסדר מיטיב, הסדר העומד באחד מבין חמישה תנאים שמכתיב הצו, כלומר שהיה ברשותם ביטוח פנסיוני שכלל לכל הפחות הפרשות של 17.5% בעת כניסת הצו לתוקפו בשנת 2008.
המהפכה שחולל צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק היתה כי כל עובד בישראל חייב להיות מבוטח בביטוח פנסיוני, לא משנה מה תחום עיסוקו.
גובה ההפרשות
לאורך השנים, משנת 2008 ועד שנת 2017 עלו ההפרשות שחובה על המעסיק והעובד להפריש בהדרגה, עד לשנת 2017, בה שיעור ההפרשות לביטוח פנסיוני עומד על 18.5% מן השכר לפי החלוקה הבא:
- 6% תגמולים על חשבון העובד
- 5% תגמולים על חשבון המעסיק
- 6% פיצויים על חשבון המעסיק
חובת ההפרשה
חובת המעסיק להפריש לפנסיה בגין עובדים אשר לא היה בבעלותם ביטוח פנסיוני קודם – תוך 6 חודשים מיום תחילת העסקה.
בגין עובדים אשר היה בבעלותם ביטוח פנסיוני קודם – לאחר 3 חודשים מיום תחילת העסקה תשלום רטרואקטיבי מן היום הראשון. עובד שלא משלים 3 חודשי עבודה אינו זכאי להפרשות.
העובד חייב להודיע בתחילת עבודתו באיזה סוג ביטוח פנסיוני הוא מעוניין ובאיזה מוסד הוא מעוניין לנהל אותו. במידה והעובד לא הודיע למעסיק על הגוף והביטוח בו בחר, המעסיק חייב לבחור באחת משתי קרנות הפנסיה אשר נבחרו על ידי משרד האוצר, או בקופת גמל שנבחרה על ידי החברה (או על ידי ארגון העובדים).
מה קורה כאשר מעסיק לא עומד בחובתו ולא מפריש לביטוח פנסיוני והעובד איבד כושר עבודה או חלילה נפטר?
על כך ניתן לקרוא במאמרי רשלנות מעסיק ברכישת כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה ופטירה לעובד.
