האם רשימת לקוחות היא סוד מסחרי של המעסיק – הטיעון המשפטי

רשימת לקוחות כסוד מסחרי של המעסיק

במסגרת קיומם של יחסי עובד מעסיק קיימת חובת אמון מוגברת בין הצדדים מכוח עיקרון תום הלב. במסגרת חובת האמון המעסיק מצפה כי העובד לא ישתמש בסודות המסחריים אליהם הוא נחשף במסגרת עבודתו כאשר רשימת לקוחות עלולה להיחשב כסוד מסחרי של המעסיק.

אולם, לא כל רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי של המעסיק ויש לבחון מספר מאפיינים שונים על פי הפסיקה.

בפסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה מחודש 6/2017, ברע (ארצי) 38380-03-17‏ טל כהן נ’ טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל”ן בע”מ, נקבע כך:

“נקודת המוצא היא כי רשימת לקוחות, עשויה להוות סוד מסחרי, כמשמעו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ”ט-1999. בעידן הטכנולוגי, המאופיין בהיצף של מידע, לעיתים החדשנות העסקית והיתרון העסקי יכולים לנבוע  מאופן מיון מידע ופילוחו. ככל שיוכח ששיטת מיון ופילוח מסוימת אכן מצמיחה יתרון עסקי לעורך המאגר כי אז יידרש מבקש הצו להוכיח כי פעל לאיסוף המידע, מיונו, פילוחו, עדכונו השוטף ושמירתו בסודיות, והכל על מנת לשמר לממש את היתרון העסקי הטמון בשיטת פילוח או מיון מסוימת.  לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע”ע (ארצי) 80-08‏ ‏ דאטה פול בע”מ נ’ יניב טכנולוגיות מדיה בע”מ [פורסם בנבו](7.10.10). וכך נאמר:

“סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן“.

וכן ראו: ע”ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע”מ נ’ פודליין בע”מ ואח‘ [פורסם בנבו] פד”ע לח 72, בו עמד בית דין זה על השיקולים שיש לשקול לצורך הכרעה אם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי…”

ופסק-דין הר זהב שאוזכר לעיל, נקבע כך

“בבואנו לאזן בין חופש העיסוק של העובד לבין זכות הקניין של המעסיק וחופש ההתקשרות של הצדדים, עלינו לדאוג להגן על אינטרס המעסיק בסודות מסחריים השייכים לו, לרבות רשימת לקוחות. בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ”ט-1999 מוגדר “סוד מסחרי” כדלקמן:

“‘סוד מסחרי’, ‘סוד’ – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו”.

ואילו בדברי ההסבר להצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, תשנ”ו-1996 נכתב: “הגדרת ‘סוד מסחרי’ הנה הגדרה כללית שנועדה לכלול את סוגי המידע העשויים ליהנות מהגנת החוק. דוגמאות טיפוסיות של סודות מסחריים הם: נוסחה, תהליך יצור ורשימת לקוחות” (ה”ח 2471 תשנ”ו, בעמ’ 349-348). הנה-כי-כן, בפרשת בן ברוך [4][7] פסק בית-המשפט העליון בדעת רוב כי:

“…רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה ‘מן המוכן'”.

… עם זאת, ברצוננו להעיר מספר הערות לגבי המשקל שיינתן לרשימת לקוחות.

ראשית, על-פי פסקי-הדין בהילכות נצר וקפלאווי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העיסקאות שביצעה עמם ואילו בפרשת קפלאווי נפסק כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה “סוד מסחרי” מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן.

שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.

שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר “סוד מסחרי”.

בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.

רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.

זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי”.

אם נסכם במילים פשוטות את המאפיינים העיקריים שנכללים כתנאי להכרה ברשימת לקוחות כסוד מסחרי של המעסיק, נמנה את המאפיינים הבאים:

• האם קשה להשיג את הרשימה או שהיא ידועה לכל? כלומר, האם רשימת הלקוחות ידועה רק לעובדי החברה והם נחשפו אליה רק בשל עבודתם במקום העבודה, או שרשימת הלקוחות ידועות לכל אדם אפילו שאינו עובד בחברה.

• האם קיים ערך מוסף בהשגת הרשימה מן המוכן? כלומר, מי שמקבל את הרשימה מן המוכן אין צורך בעבודה מחקר מקדימה על-מנת לאתר את הלקוחות הרלוונטיים; אין צורך בפגישה עם הלקוח; אין צורך בבדיקה של המידע העסקי שמצוי אצל הלקוח; ואין צורך לבחון האם יש ערך מוסף שהחברה יכולה לתת לאותו לקוח על-מנת להתקשר איתו.

• האם הרשימה סודית ולא פורסמה בשום מקום? האם הרשימה סודית, האם לא פורסמה במקום כלשהו, והיחידים שנחשפו לה במסגרת העבודה היו עובדי החברה.

• האם התחרות הינה על אותם לקוחות ממש? האם העובד אשר עובר לחברה אחרת משתמש ברשימת הלקוחות שהם בדיוק סוג הלקוחות עליה מתחרות החברה שהעסיקה אותו והחברה החדשה שמעסיקה אותו כיום?

• האם קיימים אנשי קשר רלוונטיים? מעבר לשמות הלקוחות עצמם יש חשיבות לקשר האישי שנוצר בין העובד במהלך תקופת העסקתו לבין אנשי הקשר המרכזיים בלקוחות שעבד מולם.

• האם העובדים אשר השתמשו ברשימת הלקוחות היו בכירים או זוטרים? ככל שהעובדים בכירים יותר, וככל שהיה להם קשר קרוב יותר לאנשי הקשר אצל הלקוחות, כך הנטייה תהיה להגן על רשימת הלקוחותץ

במקרים של שימוש ברשימת לקוחות של מעסיק מוטב להשתמש בשירותיו של עו”ד דיני עבודה מקצועי ומיומן.

למאמר: ליווי שוטף למעסיק בשינויים ארגוניים – למה זה חשוב?

מעוניין להיעזר בעו”ד דיני עבודה?  לחץ כאן!